אל הציפור חיים נחמן ביאליק שלום רב שובך ציפורה נחמדת מארצות החום אל חלוני - אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה בחורף בעזבך מעוני זמרי ספרי צפורי היקרה מארץ מרחקים נפלאות הגם שם בארץ החמה היפה תרבינה הרעות התלאות? התשאי לי שלום מאחי בציון, מאחי הרחוקים הקרובים? הוי מאשרים! הידעו ידע כי אסבל, הוי אסבל מכאובים? הידעו ידע מה רבו פה שטני, מה רבים, הוי רבים לי קמים? זמרי, צפורי, נפלאות מארץ, האביב בה ינוה עולמים. התשאי לי שלום מזמרת הארץ, מעמק מגיא, מראש הרים? הרחם, הנחם אלוה את-ציון, אם עדוה עזובה לקברים? ועמק השרון וגבעת הלבונה - היתנו את-מרם, את נרדם? ההקיץ משתנו השב ביערים, הלבנון הישן, הנרדם? הירד כפנינים הטל על הר חרמון, אם ירד ויפל כדמעות? ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים? ושלום כל ההרים הגבעות? הסר מעליהם הענן הכבד, הפרש עלטה, צלמות? - זמרי, ציפורי, על-ארץ בה מצאו אבותי החיים, המות! האים עוד לא נבלו הפרחים שתלתי כאשר נבלתי אנכי? אכרה ימים כמוהם פרחתי, אך עתה זקנתי, סר כוחי. ספרי ציפורי, סוד שיח כל-שיח, ומה לך טרפיהם לחשו? הבשרו נחומים אם קוו לימים, פרימו כלבנון ירעשו? ואחי העובדים, הזרעים בדמעה - הקצרו ברינה העומר? מי-יתן לי אבר ועפתי אל-ארץ בה ינץ השקד, התמר! ואני מה אספר לך, צפור נחמדה, מפי מה תקוי לשמע? מכנף ארץ קרה לא-זמירות תשמעי, רק קינים, רק הגה ונה.

האספר התלאות, שכבר הן בארצות החיים נשמעות, מודעות? - הוי, מספר מי ימנה לצרות העברות, לצרות מתרגשות ובאות?

נודי, ציפורי, אל-הרך, מדברך! את אהלי